משחק באוכל כשלב התפתחותי

הנה הגיע הרגע בו אנחנו מתחילים לחשוף את הילד שלנו למוצקים. אנחנו מתרגשים ומתבוננים בו בהשתאות על כל התקדמות קטנטנה אבל האמת אין לנו זמן למשחקים.

אחד המאפיינים העיקריים שמתרחשים סביב גיל 6 חודשים ומגיעים לשיאו בגיל 9 חודשים הינה היכולת של הקטנטנים לחקור את הסביבה בה הם נמצאים. פתאום התינוק שלנו מתהפך, זוחל, מתיישב, מושיט ידיים לצעצועים ועוד. התינוק שלנו משתמש בידיים כדי לחקור את הסביבה אבל לא רק, הוא חוקר אותה בעזרת הפה. חלל הפה הופך להיות כלי משחק אשר בעזרתו התינוק מבצע חקירה סנסורית לעולם סביבו. 

באכילה, זהו השלב בו התינוק מנסה לעבור בין המרקמים השונים: טחון, מעוך, פירורי ועוד. על מנת להצליח להתמודד עם "הצעצועים" החדשים בתוך חלל הפה, התינוק משחק עם האוכל. הוא נוגע, מתרחק, מלקק, מנגב, מכניס לפה, יורק, נוגס, מחזיק, לועס ולפעמים תוך כדי התהליך הוא אפילו בולע את אותו מאכל מסקרן. 

תמיד שואלים אותי אבל מתי הוא יפסיק לשחק באוכל??

תשובתי תהיה: מתי שהוא ירגיש בטוח עם המרקם, הטמפרטורה, הצורה, הצבע והצורה של אותו מאכל. כל עוד הוא לא חש בטוח הוא יזדקק לעוד זמן של חקירה סנסורית וכמו שאנחנו המבוגרים מכנים את השלב הזה, זמן משחק. 

מה שמעודד את התינוק ומניע אותו בסקרנות רבה לעוד זמן משחק הינו חווית האכילה עצמה – זה פשוט כייף לו. כאשר אנחנו, המבוגרים, מנסים לעזור לילד שלנו לאכול כמות ומגוון גדול יותר של מזון אנחנו בעצם מרחיקים אותו מחוויית האכילה עצמה, אשר ממנה הוא כ"כ נהנה. 

אם, נצעד צעד אחד אחורנית ונאפשר לילד שלנו לשחק עם האוכל – נסייע לו משמעותית לבנות ביטחון באכילה וכך הוא עתיד לבנות יחסים מיטיבים עם הדבר הזה שנקרא אוכל. 

בואו רגע נבין למה כל כך חשוב שנאפשר זמן משחק באוכל עבור הקטנטנים שלנו? 

ישנם סיבות רבות הברורות לנו כמו: בניית ביטחון, אכילה חוויתית ועוד, הפעם אעלה כאן זווית אחרת. אכילה הינה מיומנות שעל הילד לרכוש והאמת זו אחת הפעולות המוטוריות המאתגרות עבור התינוק. כאשר ילד חווה התנסות מגוונת עם מאכל בתוך חלל הפה, מייד מתקבל מידע תחושתי לגבי אותו מאכל. למשל, האופן בו הלשון תנוע עבור מרקם טחון יהיה שונה מהאופן בו היא תנוע לקראת מרקם פירורי. כל מרקם מצריך הפעלה של שרירי חלל הפה השונים זה מזה ומותאמים למרקם שנכנס לפה.

 ככל שייווצרו יותר זמני משחק מהנים נטולי כל ציפייה לאכילה – תהיה יותר התנסות חושית מגוונת אשר זו תפעיל את שרירי חלל הפה באופן מגוון. אט אט שרירי חלל הפה יידעו איך "לעבוד" עם אותה צורה, מרקם, טעם, טמפרטורה ועוד תכונות חושיות של אותו מאכל. ההתנסות החוויתית היא זו שתביא לרכישת המיומנות. היא זו שבהמשך תסייע לתינוק להרגיש נינוח עם מאכל שהוא כבר חקר אותו. כך נרכשת האכילה וזמן משחק הוא חלק מהותי וחשוב בשלב המעבר למוצקים. 

בואו נחשוב רגע על עצמנו, כאשר אנחנו "המבוגרים" לומדים משהו חדש, אין זה משנה אם זו טכנולוגיה חדשה, סיר אדים מיוחד או סתם שואב אבק חדש עלינו ליייצר זמן למידה עם אותו "דבר חדש". נרצה לגעת, להתקרב, לקרוא הוראות, לשאול, לחקור, לנסות עד אשר נרגיש בטוח במרחב החדש של אותו דבר. 

אז למה באכילה, המיומנות המוטורית המאתגרת ביותר עבור הקטנטנים שלנו אנחנו רוצים שהכל יקרה כאן ועכשיו? 

משחק באוכל כשלב התפתחותי, הוא זמן הלמידה שהילדים שלנו זקוקים לו, הוא הזמן שמאפשר להם להרגיש ביטחון במרחב ה"חדש" הזה. אז אם הילדים שלכם בגילאי 6 חודשים עד גיל שנתיים מה עלינו לזכור? 

1. לכלוך – זה חלק מההתפתחות – בחשיפה הראשונה למוצקים, התינוק רוצה לחוש בטוח ולכן הוא מבצע "הטרמה" לאותו "דבר חדש". הוא לומד אותו, נוגע, מורח על השולחן, על הסינר, על אמא, על עצמו ועוד. לפעמים כאשר אנחנו רואים את הבלאגן שנוצר, אנו מרגישים קצת מיואשים ומתוסכלים שזו התוצאה היחידה שהגענו אליה – כי בתכל'ס הוא לא אכל כלום.
   
   אני רוצה להכריז פה בקול – כמה שיותר מבולגן, זה יותר טוב!
   
   חקירת המזון בעזרת אצבעות הידיים שלנו, מספקת התנסות חושית לאברים השונים. כך התינוק לומד מידע חושי על אותו מאכל, האם הוא דביק, סמיך, נוזלי, פירורי או מעוך? כל חקירה מעניקה מידע שנאסף ומקוטלג במוח של הילד שלנו. כך ההתנסות הבאה עם אותו מרקם תהיה בטוחה ונינוחה יותר.
   
   אפשרו להם להתלכלך כמה שיותר – כי ככה הם לומדי על האוכל ומרגישים איתו בטוח, כך חווית האכילה חיובית. 
2. לא רק בזמן האוכל – זמני הארוחות הם לעיתים זמן "תקתוק", אנחנו רוצים לסיים את המשימה הזו ולעיתים, לא מצליחים להתפנות בנחת לאפשר משחק. זכרו, זמני הארוחה הם לא הפעם היחידה ביום שאנחנו עוסקים באוכל.
   בישול ואפייה הם הזדמנות נהדרת למשחק וחקירה. זו הזדמנות לשוחח על תכונות המשון, הצבע, הגודל, הצורה, המרקם, הריח, והטעם של המאכלים. נוצר לנו חלון הזדמנויות להשתמש במילים נדירות הקשורות למאכל ולייצר שיח חיובי. כך לצד החקירה הפיזית עם הגוף אנו מפתחים עניין במזונות באופן חיובי. 
3. כן משחקים באוכל – נסו לייצר משחק באוכל גם עם הקטנטנים. הסתכלו על המאכלים כעל צעצועים שהילד חוקר בזמן משחק חופשי. עודדו משחק זה ליד שולחן או סתם על הרצפה. עודדו את היצירתיות של הילדים למשל, חצאי עגבניות יהפכו לחיפושיות ועיגולי גזרים לזחלים.
   ככל שנצלול לעולם הדמיוני של הילד כך הסיכוי שהוא יתחבר למשחק ויהיה מעורב, גדול יותר. כך, גדל הסיכוי שהוא יתחבב על המאכל ואף ינסה לקרבו לחלל הפה לכדי חקירה, והכל בהנאה וכיף. 

מדוע נרצה להעמיק בשלב משחק באוכל כשלב התפתחותי?

נרצה שילדים עד גיל שנתיים יחקרו אוכל, ישחקו איתו ויתעסקו איתו כמה שיותר. בצורה כזאת נוכל למנוע תהליכי בררנות אכילה וניצור ביטחון באוכל שמזין את גופו של ילדנו.